פסק-דין בתיק ת"א 2591-12-10

1. על פי כתב התביעה סיפקה התובעת לנתבעת 1 שהינה חברה קבלנית אבן בהתאם לתעודות משלוח שהנפיקה במעמד אספקת הסחורה ושנחתמו על ידי הנתבעים או מי מטעמם. הנתבעת שילמה רק חלק מהחשבונות שהוגשו לה וביצעה קיזוזים בסך כולל של 25,257 ש"ח. התובעת פנתה בדרישת תשלום מספר פעמים אך נענתה שחלק מהסחורה שסופקה לא הייתה באיכות טובה. בהתאם לחוזה ניתן להחזיר סחורה בתוך 7 ימים ממועד האספקה אך טענות לעניין איכות הסחורה הועלו רק במועד משלוח השקים וזאת בחלוף חודשים ממועד האספקה ללא העמדת התובעת על הפגמים הנטענים שבסחורה וללא החזרת הסחורה הפגומה לידי התובעת. סוכם כי סכום החשבוניות ישולם עד 67 ימים לאחר מועדן ולאחר מכן תשולם ריבית פיגורים בשיעור של 2% לחודש. על פי כתב התביעה הנתבע 2 ערב לחובות הנתבעת כלפי התובעת.

על פי כתב ההגנה מאחר וחלק מהאבנים אותם סיפקה התובעת היו שבורות, לא תקינות ובניגוד למידות שהוזמנו, היתה הנתבעת זכאי לקזז בגין הקלקולים הנ"ל. לא ניתן היה לבדוק את האבנים מייד עם הגעתם לאתר הבנייה שכן הגיעו במשטחים והנהגים לא יכלו להמתין לפריקת המשטחים ולבדיקתם ולכן נחתמו תעודות המשלוח ללא בדיקה. עם גלוי הקלקולים הודע עליהם לתובעת והנהגים נתבקשו לקחת את האבנים חזרה אך הם סירבו. למרות הקיזוז המשיכה התובעת לספק אבנים, נתון המוכיח כי לא היו לתובעת כל טענות וכי הקיזוז נעשה כדין.

2. בישיבת קדם המשפט מיום 24.6.12 הגיעו ב"כ הצדדים לכלל הסכמה להסמיך את בית המשפט להכריע בתיק על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 על יסוד כל החומר המצוי בתיק בית המשפט.

הסמכת בית המשפט להכריע על פי סעיף 79א האמור פירושה נכונות של כל צד לחלוק עם הצד השני את תוצאת הסכסוך על דרך של פשרה.

לאחר שעיינתי בכל החומר המצוי בתיק בית המשפט ושקלתי את הראיות בשאלת זכותה של הנתבעת לקזז, את הראיות בנוגע להסכמתה הנטענת של התובעת לקיזוז, את הנטל בעניין זה, את הוראות ההסכם ואת כלל נסיבות העניין, אני סבורה כי תשלום בסך 15,000ש"ח אותו ישלמו הנתבעים לתובעת מהווה פשרה ראויה בתיק זה.

אני מחייבת את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובעת סך של 15,000ש"ח.

אין צו להוצאות.

ניתן היום,  ד' תמוז תשע"ב, 24 יוני 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: